יש לנו ברק בעיניים!

יש לנו ברק בעיניים!

HP_015106_25

מבצע שלום הגליל

מבצע שלום הגליל

ההכנות וההיערכות למבצע של”ג

הצלחתה של חטיבת “ברק” במבצע של”ג קשורה לחודשים רבים של הכנות, תרגולים, תדריכים, צבירת ניסיון קרבי-מבצעי בפעולות בט”ש בדרום-לבנון וגיבוש המשמעת, המוראל, וגאות היחידה. המח”ט יוסי מלמד היה מפקד בתקופת ההכנות והאימונים אך בטרם פרץ הקרב החליפו מאיר דגן בתפקיד. חטיבה 7 עסקה בתקופה זו בקליטת טנקי מרכבה סימן 2, ועל כן נשאה חטיבה 188 בעול הפעילות המבצעית והבט”ש וזכתה על כן לניסיון קרבי-מבצעי רב בכל הרמות של החיילים והמפקדים.

היערכות החטיבה למבצע של”ג

דף קרב שפירסם מח”ט, אל”מ מאיר דגן החדיר מוטיבציה רבה בקרב חיילי החטיבה: “מפקדים, חיילים, אנשי משפחות החטיבה! עומדים אנו לצאת למבצע על מנת להבטיח שלום אזרחי מדינת ישראל…החטיבה הוכיחה דבקות במשימה בכל אשר עשתה…רמת המוכנות שלנו גבוהה ורוח האנשים רמה. עמנו יוצאים אחים לנשק, חיילי “גולני”, הנדסה, תותחנים. מכירים אנו אותם, שותפים היו איתנו באימונים, בשגרה ובבט”ש, ובטוחני שיחד נעשה המשימה על הצד הטוב ביותר. נבצע בהשקט ובבטחה: נבטח בצור ישראל!”

ברוח זו אסף המח”ט את חיילי החטיבה וסיפר להם על מטרות המבצע ועל הצפוי להם. ברמה הטקטית בשלב הראשון הוצב היעד “להרחיק את אש הקטיושות של המחבלים מגבול הצפון”.

החטיבה נכנסה למלחמה בתנאי פתיחה טובים יחסית, ההכנה ללחימה נמשכה זמן רב מבחינה מבצעית-ארגונית, והן מבחינה פסיכולוגית. השטח נלמד היטב על פניו, נותחו בעיות קרב צפויות, על רקע התהליך המדיני שהשתנה ללא הרף הוכנה החטיבה לאופציות צבאיות שונות ומגוונות.

שיתוף פעולה מלא ניתן היה להרגיש בין חטיבת “גולני” וחטיבת “ברק”. אימונים רבים ורחבים יצרה הכרות מעמיקה בין החטיבות ותחושה של צוות-קרב משולב. גדוד “גולני”- 12 הועבר תחת פיקוד מח”ט 188 וגדוד “סער”- 74 הועבר תחת פיקוד חטיבת “גולני”.

בבוקר ה- 82\6\6 חצתה חטיבה 188 את גבול הצפון באזור מטולה, והחלה מתקדמת צפונה בגזרה המרכזית, על ציר המוביל דרך טייבה, דיר-סיריאן ומשם לגשר עקיה שעל נהר הליטאני. הכוח נע ב”שדרות-מסע”, בטור בלתי ממונע ארוך, ב”סדר תנועה” שני גדודי החטיבה וגדוד גולני. נוספו לכך כוחות הנדסה ודחפורים שהשתלבו בשדרה החטיבתית. ציר ההתקדמות התפתל על רכס תלול מדרום לנהר הליטאני, בשטח סלעי מעובד בחלקו, בתנאים טופוגרפיים קשים ביותר.

לקראת חציית ג’סר עקיה, תפסה פלוגת הטנקים המובילה של גדוד 53 עמדות שולטות, על מנת לחפות על הכוחות החוצים את הגשר, גדוד 71 בפיקוד אייל בן-ראובן, נטל את ההובלה. הוא ואנשיו התכוננו לרגע זה, במשך חודשים רבים.

לאחר ירידה איטית ומותחת-עצבים לגשר עקיה, חצתה פלוגת החוד של סרן תובל (תולי) גבירצמן את הגשר ואחריה נעו בהדרגה היתר. לוחמיו של תולי נתקלו באש מחבלים בכניסה לכפר חרוץ.

“…נתתי הוראה להתקדם במהירות תוך ירי לצדדים. מכמה מקומות (בכפר חרוץ) נפתחה לעברנו אש. תחילה נק”ל (נשק קל) ומקלעים ואח”כ פצצות אר.פי.ג’י. אנו מתקשים באיתור מקורות הירי ומגלים חיש מהר את מגבלות הלחימה בשטח בנוי…” מספר מג”ד 71 אייל בן-ראובן. לראשונה נתקלים הלוחמים הצעירים של חטיבה 188 באילוצי הלחימה בשטח הררי, בנוי המאוכלס באזרחים לבנוניים רבים. דרושה כאן מידה רבה של אחריות, קור-רוח, מהירות תגובה, משמעת עצמית ו”מוסר לחימה” ברור וחד-משמעי.

הלחימה בשל”ג

הקושי העיקרי במבצע של”ג, מלבד תנאי השטח הקשים ללחימה ותנועה וכן לחימה בשטח בנוי ומאולכס בצפיפות, היתה בעית האבחנה בין ה”אויב”- המחבלים הפלסטינים, לוחמי אש”ף, ובין אזרחים לבנונים חפים מפשע.

מג”ד 74 אמר: “…כל מה שיורה עליך הוא אויב, זה הדבר העיקרי, לא יורים על אזרחים סתם, מקומות שיורים מתוך בתים, אז יורים חזרה לשם…כך עבדנו לאורך כל הדרך וכך זה עבד…המטרה היא לפגוע בכמה שיותר מחבלים…להצמד לצירי תנועה ומשם להתקדם…המטרה העיקרית היא להתקדם…”

מקץ שתי יממות של התקדמות כמעט בלתי-פוסקת, בימים 6\6-7, מגיעה חטיבת “ברק” במלוא עוצמתה, על שפך נהר הזהרני ויורדת למחרת לקרב על צידון וטיהור מחנה הפליטים הגדול עין חיילוה.

הלחימה בפאתי צידון

בדרום לבנון, בין גבול הצפון לכביש ביירות דמשק, ובעיר הבירה ביירות התגוררו ב- 1982 כשני מיליון אזרחים לבנוניים. צידון היתה הגדולה בערי החוף ומספר תושביה הגיע ל- 300,000 איש. במחנה הפליטים הגדול עין חיילוה היו למעלה מ- 30.000 נפש ובתוכם מאות מחבלים.

במערכה על צידון נדרשו חטיבות “ברק” ו”גולני” לשיתוף פעולה מלא יחד עם חטיבת צנחנים (גדוד אחד שלה חבר לחטיבה 188 כשהוא אמור להשתלט על אזור הבוקסתא השולט של העיר מצפון). גדוד 53 התקדם לצידון מכיוון דרום-מזרח, גדוד גולני- 12 נועד לסגור את האגף המזרחי של העיר, וגדוד 71 היה אמור לחבור לגדוד צנחנים תוך כדי תנועה ואש. הלחימה בפאתי העיר היתה מסובכת ומורכבת, לחימה בשטח בנוי- קרבות רחוב. הפקודה לצאת מן העיר הגיעה כאשר הובן כי הדבר מסוכן ביותר.

הקרבות לפריצת מחנה עין-חילוה

מחנה עין-חילווה הוא אחד ממחנות הפליטים הגדולים בדרום לבנון. מבנהו צפוף וסמטאותיו צרות ופתלתלות. פלוגה ו’ של גדוד 74 (חט’ 188) שיצרה מגע ראשונה נתקלה בהתנגדות חזקה ומצאה עצמה מסובכת בקרב עיקש בתנאים קשים ביותר.

עדותו של סגן יובל מ”פ ו’: “…פרצנו למחנה כאשר פלוגה ז’ מתמקמת על רכס שולט ומחפה עלינו באש תותחים בכינון ישיר. מאזור הצומת שלפני המחנה ירו המרגמות הכבדות של הגדוד. מיד עם כניסתנו למחנה…נתקלנו בהתנגדות עזה ביותר…ירו עלינו בבזוקות אר.פי.ג’י מטווחים קצרים ומכל הכיוונים. בתנאים כאלה עוצמת הגדוד אינה באה כלל לידי ביטוי…כשאתה נע בשדרה רק הטנקים הראשונים בטור נלחמים…השאר אינם מסוגלים לירות…בשטח בנוי אתה יכול לירות אש יעילה רק כאשר רואים ומזהים את מקורות האש…האש ניתכה לעירנו בעוצמה רצינית… הקרב נמשך 5 שעות… בכל אותן שעות הצליחו הטנקים להתקדם 150 מטר בלבד… בסופו של דבר לא היתה ברירה אלא לסגת…התהליך נמשך זמן ממושך…”

הקרב על כפר סיל

במוצאי ה- 8 ביוני 1982 יצאה חטיבת “ברק” בבהילות אל ציר החוף ודהרה צפונה לכיוון דמור. עוד בטרם הספיקה החטיבה לנוח מקרבות הטיהור בצידון (כולל ניסיונות ההבקעה של גדוד 74 בעין חילווה…) כבר נשלחה לחלץ את כוחות צנחנים ושיריון שהונחתו בדמור ונקלעו למצב קשה. לדמור יצא המח”ט למעשה עם גדוד 71 בפיקוד אייל בן-ראובן וגדוד גולני- 12, כאשר גדוד 53 למעט פלוגה א’, בפיקוד הסמח”ט, נשארו בצידון וגדוד 74, בפיקוד עמירם לוין עדיין היה במחנה עין-חילווה. אולם לא כצפוי, דמור נמצאה נטושה והקרב התפתח מצפון לה בכפר סיל.

כפר סיל חולש על כביש החוף הלבנוני, דרך המלך המובילה לנמל התעופה ולפרברים הדרומיים של הבירה ביירות- חשיבותו האסטרטגית גדולה ביותר. על כן כוחות גדולים שכנו שם: חטיבת שיריון סורית, נשק נ”ט, טילי ‘סאגר’, ‘מילאן’ תול”רים ובזוקות. חיילי חי”ר מובחרים, חיילי קומנדו סורים התבצרו בין בתיו הגבוהים, ובנקודות השולטות.

בליל 9\10 ביוני קיים מח”ט 188, אל”מ מאיר דגן, “קבוצת פקודות” עם המג”דים. ע”פ התוכנית לכיבוש כפר סיל, על לוחמי הצנחנים (גדוד 202) להשתלט כפעולה מקדימה על “גבעת הראדר”, מצפון-מזרח לכפר, גדוד 71 יעלה לעמדות שולטות על הרכס ממזרח, וגדוד גולני יתקוף בחיפוי הצנחנים והטנקים מ’כביש החוף’ מלמטה למעלה בסיוע צמוד של פלוגה א’- פלוגת הסדר מגדוד 53 (קריית שמונה).

בפועל גדוד צנחנים 202 איגף ממזרח ובא אל המתחם הסורי בכפר סיל מעורפו, אך נבלם מול התנגדות סורית ואש עזה שעצרה את התקדמותו. נגמ”שי גולני נתקלו באש תותחי הטנקים הסורים ובאש נ”ט חזקה ויעילה. עד מהרה נפגעו בזה אחר זה 4 מתוך 6 טנקים של הפלוגה, מג”ד גולני 12, בפיקוד ברוך שפיגל, החליט לעצור ולנתק מגע. עשרה מתוך עשרים וחמשת החללים של חטיבת “ברק” במבצע של”ג נפלו ב- 10 ביוני 1982, אחד נפל בעין-חילווה והשאר בקרבות כפר-סיל. המאמץ החטיבתי ב- 10 ביוני נכשל, אך מתחם כפר-סיל היה חשוב מדי מכדי לוותר עליו.

לאורך כל הלילה התארגנו באזור מדרום לכפר הכשירו דרך נוחה למעבר הכלים ע”י דחפורים. טנקי החטיבה השמידו כלים סורים אחד לאחד… התקיפה מהעורף הוכיחה את עצמה כיעילה ביותר, בזכות ההפתעה לכוחות הסורים השמידה החטיבה טנקים רבים ונכנסה לתוך הכפר.

הקרבות על שדה התעופה של ביירות

בתום שבוע לחימה ראשון (6 עד 11 ביוני) של מבצע של”ג, עם כיבוש כפר סיל מדרום לביירות, נמצאה חטיבה 188 בפאתי ביירות. נקבעה הפסקת אש וגדודי החטיבה התארגנו בגזרת דמור (74)- דומא (71) -כפר סיל (53) במשך חודש ימים. ב12- ביולי עברה החטיבה לגזרה המזרחית (למעט 74) ולוחמיה נטלו חלק ביום קרב נגד הסורים. בראשית אוגוסט שבו לאזור ביירות, זאת במסגרת המאמץ הצה”לי הכללי להדק את המצור על ביירות, להביא ליציאת המחבלים והסורים ממערב ביירות ובכך לסיים את מבצע “שלום הגליל”.

בליל 2-3 באוגוסט פעלו כוחות חטיבה 188 וגולני נגד מחבלים והסורים בשכונות בורג’-אל-בוג’נה, אל-עוזאי ושדה התעופה הבינלאומי בעיר. ההתקפה על שדה התעופה בוצעה ע”י גדוד 74 יחד עם גדוד גולני- 12 והסתיימה בהצלחה וללא אבדות.

עמירם המג”ד מספר: “…המשימה היתה השלמת כיבוש שדה התעופה וכניסה לשכונות הדרומיות של ביירות…מה שהדאיג אותי…אתה נשאר בשדה התעופה, אתה חשוף לגמרי ותחטוף מכל השכונות.” תחזיתו של המג”ד התאמתה. “…התחלנו להתבצר ב- 4 באוגוסט בבוקר התחילה התקפת ‘סאגרים’ חזקה…פתאום קיבלתי ‘סאגר’ וקיבלתי רסיסים בעיניים…” בהפגזה הסורית של בוקר ה- 4 באוגוסט, נהרגו עשרה חיילים שלושה מתוכם מגדוד 71 של החטיבה.

שיתוף

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן