יש לנו ברק בעיניים!

יש לנו ברק בעיניים!

HP_014849_11 (1)

קרבות עמק דותן 67

קרבות עמק דותן ומרחב ג’נין

זירת הקרבות

עמק דותן שבשומרון הצפוני הוא עמק מרהיב, 10 ק”מ אורכו וכ3- ק”מ רוחבו. לעמק דותן והעיר ג’נין חשיבות אסטרטגית וצבאית גדולה. בין שדות העמק מתפתל כביש מרכזי בין העיר שכם לג’נין, ובו שני צמתים מרכזיים: צ. קבטיה וצ. עראבה. עמק דותן מוקף כמעט מכל עבריו בהרים, לבד מאזור ג’נין, שהיא עיירה ערבית גדולה על גבול עמק יזרעאל והרי  שומרון.
נקודות כעיר ג’נין והמשלטים סביב העמק, שולטות על שטח רב מבחינה גיאוגרפית ושליטה בהם מעניקה אפשרות של בלימת מתקפה אפשרית של האויב הירדני אל המישורים הרחבים של חבל תענך ועמק יזרעאל
בעמק דותן ישנם תנאי שטח טובים ללחימת שריון ואפשרויות ההתקדמות הצבאית בלחימה מגוונת, כלומר תנאי השטח נותנים יתרון עצום לכוחותינו.

היערכות צבא האוייב

הצבא הירדני נערך באזור זה בצורה טובה, כך שהשטחים החיוניים הוחזקו ע”י חטיבה ירדנית מתוגברת בתותחי נ”ט ובתול”רים, וכעתודה לה גדוד חי”ר, סיוע ארטילרי של 2 סוללות תותחי שדה, סוללת תותחים בינוניים (“לונג טום”), וחטיבת שריון, החטיבה המפוארת של צבא ירדן חטיבה 40 – בעלת טנקי “פטון” מתקדמים, יחד היוו כוחות האויב כוח ארטילרי מאיים ביותר, לצד העובדה המכרעת שסדר הכוחות האויב כפל את כוחותינו.

פתיחת הקרבות – כיבוש רכסי הבורקין

ביום שני 5 ביוני 1967 כאשר החלה המלחמה בגבול המיצרי, החלו צבאות ירדן לפעול כנגד מטרות בישראל. מטוסים הפציצו מטרות אזרחיות וצבאיות בשרון והארטילריה הפגיזה מוצבים וישובים לאורכו של הקו הירוק.

לנטרול האיום הירדני קיבלו הכוחות אור ירוק מאלוף פיקוד צפון, דוד אלעזר. מח”ט “ברק”, משה בר- כוכבא (בריל) שעל אוגדתו הוטלה המשימה להשמיד את הארטילריה הירדנית במרחב ג’נין, הציג במהירות לאלוף הפיקוד, דוד אלעזר, את תוכנית הפעולה העתידית וקיבל את אישור בו במקום. בו בזמן כוחות החטיבה נעו משטחי הכינוס, מאזור יקנעם – צומת אליקים אל עבר שטחי ההערכות לקרב. בחטיבה היו 61 טנקים מיושנים מדגם “שרמן” בלבד”: אשר כללו את גדוד הטנקים 39 -בפיקוד אדולף אברמוביץ, גדוד חרמ”ש 74 -בפיקוד רמי לוי (תוגבר ב6- טנקים), גדוד מרגמות -בפיקוד דני, פלס”ר -בפיקוד יעקב אביתר, פלחה”ן -בפיקוד אהרון טנא (ג’וני), וכאמור דרגים ומנהלה -בפיקוד הסמח”ט גרשון.

כיבוש רכס הבורקין

בפתיחת הלחימה (בשעה 17.00) השיירות המסתערות התקדמו בצירי הלחימה תחת אש ארטילרית כבדה של האויב, אך הארטילריה האוגדתית מנגד שיתקה אותם. כוחותינו השמידו את סוללות התותחים ואפשרו את המשך התנועה בציר ובכך הסירו את האיום על עמק יזרעאל. כוח רמי כבש את כפר דן, הסתער על “המעוז המוצק”, מוצב בורקין המערבי, תוך השמדת טנק “פטון”, משאית תחמושת ומספר ג’יפי תול”ר וכבש אותו (שעה 20.30). בינתיים שאר כוחות החטיבה התרכזו במעוז החטיבתי בעמק דותן באזור צומת הדרכים כפר דן- כפר קוד- בורקין.

בשעה 22.00, הסיירת החטיבתית יצאה דרומה במגמה לחצות את עמק דותן להשתלט על כביש קבטיה- ערבה ולהניח “חסימות” בשני הצמתים. הם נתקלו במארב חי”ר ירדני אך נחלצו ממנו תוך אבדות לוחמים וכלים והמשיכו לכיוון צומת קבטיה. גם שם עלו על מארב נוסף של חי”ר ושיריון ירדני, הסיירת הצליחה להיחלץ רק לאחר שנעזר בסיוע ארטילרי. לכיבוש צומת קבטיה שלח המח”ט כוח טנקים בפיקודו של שלמה. הטנקים חברו עם הסיירת ונערכו בדרום העמק מצפון לסוללת מסילת הברזל. עד לשעה זו מרבית כוחות החטיבה התרכזו במעוז החטיבתי. בשלב זה שונתה משימת החטיבה, לאחר השמדת ארטילריית האויב, והוטל עליה לכתר ולכבוש את ג’נין.

 

 

 

 

בינתיים בגזרה הדרומית- מערבית של המרחב פעלו כוחות מצומצמים יותר בהתפתחויות המכריעות, שכללו את סוללת תותחים מתנייעים, פלוגת חרמ”ש 25 -בפיקודו של לוי מן, ותוגבר ב- 10 טנקים. כוח זה כבש את מוצבי ‘ענין’, והמשיך לעבר ‘יעבד’, כשהתקדמותו מואטת בשל כוחות השהייה ירדנים וקשיים הנובעים מטיבו של השטח. (עד לשעה 22.00).

חלוץ הכוח המשני הגיע ב- 02.00 לצומת הערבה והתגלה ע”י פלוגת סיור, אולם אש מרגמות כבדה בלמה אותו. 4 מהטנקים ירדו מהכביש ונתקעו בשדה מוקשים ירדני, השאר נסוגו לאחור. ב- 04.00 הכוח העיקרי הגיע ל’כופיר’. לאחר פיצול נוסף גדוד טנקים ופלוגת חרמ”ש המשיך לקבטיה ואילו גדוד חרמ”ש וטנקי יחידת משנה אבטחו בעורף את האגף בבקעת זבבידה.

כיבוש העיר ג’נין – 6 ביוני 1967

ב- 6 ביוני בשעה 02.00 נמצאים הכוחות בבסיס החטיבה בשטח הלחימה שבו רוכזה האספקה (תחמושת, דלק ומזון), כאשר מקבל המח”ט את הדיווחים מהשטח על תוצאות הלחימה, מיהר לבשר כי מטרת הקרב הושגה והוא לוחץ לקבל אישור “ללכת על ג’נין”- האישור ניתן.

המח”ט הסביר את תוכניתו לרס”ן אביתר, מפקד הסיירת: “עליך לתפוס את צומת קבטיה כדי לאבטח את החטיבה מן העורף, כאשר נתקוף את ג’נין. ג’נין חשובה לנו שכן היא עיר המפתח באיזור ועם נפילתה בידינו, יושלם למעשה כיבוש האיזור כולו. זכור רק לאחר שתתפוס את הצומת תחל החטיבה במתקפה”.

בשעה 03.30 החלה החטיבה בהתקפה על רכסי ג’נין בסיוע הפגזת תותחים ומרגמות. גדוד הטנקים 39 -בפיקוד אדולף הסתער מדרום לאורך הכביש המוליך לג’נין , על מנת לכבוש את מעבר ההרים לעיר ג’נין. בו זמנית תקף גדוד 74 -בפיקוד רמי, מרכס בורקין מזרחה לכיוון הרכס הדרום מערבי של ג’נין, במטרה לתפוס את הרכסים המערביים.

חפ”ק המח”ט, פלוגת סיור ויחידת הטנקים של שלמה שכללה 17 טנקים, שימשו ככוח עתודה שמשימתו לכבוש את ג’נין בקרב תנועה ואש מדרום לצפון לשטוף את צומת קבטיה, לחסל את הכוח הירדני ולהשאיר שם כוח חסימה.

בתוך שעתיים נכבשו הרכסים השולטים על ג’נין מדרום- מזרח ומדרום- מערב כאשר גדוד 39 אף משמיד בקרב שיריון מול שיריון 7 “פטונים” ירדנים. עם אור ראשון פותחת החטיבה במתקפה, הכוח של המח”ט שטף את צומת קבטיה, וחדר לתוך ג’נין (בשעה 05.00), בחיפוי אש טנקים מגדוד 74, וכבש אותה במהירות מדרום לצפון.

הלחימה למול חטיבת השריון הירדנית (40)

עם אור ראשון פתחה החטיבה במתקפה, הכוח של המח”ט שטף את צומת קבטיה, ובזאת היו בטוחים שעד גמר כיבוש ג’נין בידי החטיבה, ישבו באפס מעשה. בשקט ששרר מסביב נשמע לפתע שאון עמום של שרשראות טנקים מתקרבים, מנחם דיווח על כך בקשר.

מפקד האוגדה האלוף אלעד פלד, קלט את השדר. הוא הבין כי שאון שרשראות הפלדה ששמעו מנחם, דניאל וחבריו, אין מקורו בשרידי חטיבת הטנקים הירדנית, אלא הם ראשוני הטנקים של חטיבה 40 שהוזעקה בלילה הקודם ממקום מושבה בגשר דמיה, ומגיעה עתה לעמק דותן. הוא פקד בקשר על המח”ט להפסיק מיד את הקרב על ג’נין ולהיערך לקראת בואה של החטיבה הטרייה.

סגן גד רפן לא שמע כלל על בואה של החטיבה הירדנית ועל כן יצא ללא חשש אל העמק, עם מספר טנקים לשם תדלוק. הוא נתקל באויב בהפתעה. ארבעה מן הטנקים נפגעו כבר במטח הראשון של אש האויב, כמה מן החיילים נפצעו קשה, במרחק לא רב מהם הבחינו סגן גד ונהג הטנק, צבי, בבית משאבה קטן, כשהם נושאים איתם את הפצועים התקדמו בזחילה לעבר הבית ותפסו בו מחסה.

 

 

 

 

סגן מנחם וסגן דניאל ועמם יחידת ההנדסה שישבו בצומת קבטיה נכנסו לקרב עם גדוד השיריון מחטיבה 40. צוות הטנק בפיקוד דניאל השמיד 3 טנקי אויב ואז שמע בקשר את פקודתו של מנחם לסגת, הוא שידר בחזרה: “אני נמצא בעמדות טובות חבל לסגת”.

הפטונים הירדנים הגיחו ממקום מחבואם במטעים. דניאל והכוח שלו הצליחו לפגוע בתשעה טנקים ולבלום את המתקפה הירדנית קרוב לשעתיים. האש שטפה את העמק כולו אחרי שנוכחו מנחם ודניאל לדעת מה גודל הכוח מולם, החליט לסגת לכיוון ג’נין. שם התרכזה מרבית כוחה של החטיבה. הם נסוגו מהצומת בחיפזון, בלי שייקחו עימם את יחידת ההנדסה. משראה סגן אברהם, מפקד כוח ההנדסה, כי נותרו לבדם בשטח, החליט להזעיק עזרה מן החטיבה. בינתיים גילו אנשי היחידה גשר בטון ותחתיו תפסו מחסה.

במהלך הקרב הושמדו 2 “פטונים” ירדנים, המח”ט סא”ל משה בריל נפצע אך המשיך לעמוד בראש החטיבה הלוחמת וביחד עם כוחותיו עמד להשלים את משימת כיבוש העיר.

לחימת הסיירת החטיבתית

הסיירת גלשה מרכסי הבורקין וחצתה את העמק לרוחבו. כאשר הגיעו לכביש פנה סגן יוסי שיין, מוביל הכוח בטעות לעבר צומת עראבה. לאחר שנוכח בטעותו, חזר על עקבותיו ופנה במהירות לכיוון צומת קבטיה.

במרחק מה מן הצומת עצר ויצא רגלי בליווי כוח קטן לבדוק את השטח. יוסי הבחין בצללית של טנק ועליו זקיף. לשאלה :”מן הדא?” השיב יוסי בצרור ירי. בתגובה נפתחה אש תופת ממקלעים ומתותחי טנקי אויב רבים.

מספר יוסי: “בו ברגע נפתחה אש חזקה, שניתכה מכל הצדדים עלינו ועל כלי הרכב שעמדו על הכביש. התפתחו חילופי יריות וזחל”מ הפיקוד והג’יפים עלו בלהבות. שלושת החיילים אשר בו נפצעו קשה וכן נפצע קשה נהג הג’יפ. לפתע הבחנתי בבית ממערב לצומת פקדתי על האנשים לחצות את הכביש עם הנפגעים ולתפוס מחסה מאחורי הבית”.

רק לאחר ששככה האש הצליח יוסי בהתגנבות יחידים להגיע אל הג’יפ והזחל”מ, שנשארו על הכביש ולהימלט עם אנשיו משדה הקטל.

נסיגת חטיבה 40 הירדנית מעמק דותן

אין ספק כי בלימת התקפת הנגד של חטיבת שיריון 40 הירדנית היתה גולת הכותרת בקרבות חטיבה 45 הממוכנת בצפון השומרון. למרות פערי יחסי הכוחות העצומים הצליחו לוחמי ומפקדי חטיבה 45 הישראלית לנצח בקרב החשוב בעמק דותן. לוחמי החטיבה ובעיקר הטנקיסטים שבתוכם השכילו לתפוס עמדות טובות לנצל את יתרון הגובה של רכס בורקין על עמק דותן, ומעמדות נייחות פגעו באויב באש יעילה, מהירה, ומדוייקת ועצרו את ההתקדמות הירדנית.

התקפתה של חטיבת השיריון 37, הישראלית בעמק “בזק” באגפה המזרחי של החטיבה הירדנית (בוקר ה- 6 ביוני) היא שהביאה לנסיגת הירדנים מעמק דותן, לאחר שנבלמו ונהדפו בקרב מול הטנקים של כוחותינו. חטיבה 37, עם גדוד טנקים קלים, פלוגת טנקי ‘צנטוריון’ (חטיבה 7), גדוד חרמ”ש, פלס”ר וגדוד תומת”ים נעה מהגלבוע וכבשה בשעות הבוקר כפרים ערביים. אח”כ התייצבה בשעה 10.30 על רכס תלפיות ופתחה באש טנקים על שיריון ירדני בזבבידה. מהלך אופרטיבי זה הביא לשליטה באש ונקודת תצפית אשר הביאה לשליטה באזור הכפר זבבידה (עמק בזק), שהיה בעל חשיבות מרובה לתוצאות הקרב האוגדתי של אוגדה 36 בצפון שומרון.

האבדות הקשות של הירדנים בקרבות השריון, ההתקפות הבלתי פוסקות של חיל האוויר הישראלי עליהם והאיום הממשי של חטיבה 37 באגפם המזרחי גרמו למח”ט הירדני אשר חשש לכיתור כוחו בקבטיה לבקש אישור נסיגה. ואכן הכוחות הירדנים נסוגו כמושפלים.

 

 

 

 

קרב החילוץ בעמק דותן- 6 ביוני 1967

אחה”צ התפתח קרב עז בצידו הדרומי- מערבי של עמק הדותן. מחלקת הפטונים החלה יורה על הכוחות הפגועים הנותרים בשטח תוך תנועה מכיוון צומת הערבה, בעוד חיילים גולשים מן הגבעות. מפקד הכוח דיווח למפקדת החטיבה על התקדמות האויב, וביקש סיוע דחוף לחילוצו. המח”ט הורה לבצע חילוץ, ולצורך זה תיגבר את סיירת ההנדסה-בפיקוד ג’וני שנשלחה, בפלוגת הטנקים.

בשעות שהוקצו להתארגנות נאלצה החטיבה לשנות תוכניות ולהפריש כוחות לחילוץ הצוותים התקועים בעמק. מיד עם הופעת כוח החילוץ בעמק, פתחו הירדנים באש מדויקת ורצחנית. בעזרת הנחתות מדויקות ומרוכזות של ארטילריה ע”י כוחותינו, נחלצה יחידת ההנדסה לעבר המעוז החטיבתי.

למרות זאת הגיעה יחידת החילוץ לכביש והחלה להעלות את הלוחמים המסתתרים תחת הגשרון, על הזחל”מ. אולם אותה עת, ספג הזחל”מ כמה פגיעות ומספר הפצועים וההרוגים הלך וגדל. ג’וני נסוג תוך אבדות כבדות. רק לאחר ששב פעמיים נוספות ולאחר שכוח חילוץ נוסף נכשל, הצליח ג’וני לחלץ כוח הנדסה וכוח אחר חילץ את הכוח של גד רפן מ’בית המשאבה’. בפעולות החילוץ נהרגו 12 לוחמים ו- 20 נפצעו. מתקפתנו החלה בבוקר ה- 7 ביוני, עם הופעת מטוסי חיל האויר במרחב העמק. מטוסים חזרו וצללו על מטעי הזיתים של קבטיה כשהם פוגעים בטנקים שהסתתרו בהם. כשתמה ההפצצה החלה הארטילריה שלנו להרעיש את האזור בעוצמה רבה. משהסתיימה ההרעשה, פקד המח”ט על כוחות החטיבה להסתער. כוחות רמי ואדולף כבשו את צומת קבטיה והכפר קבטיה והכוח של לוי כבש את צומת עראבה. הצמתים נכבשו בסערה, מול התנגדות קלה. כיבוש עמק הדותן הושלם.

תוצאות הקרבות והאנדרטה לזכרם

כיבוש עמק הדותן הושלם, המטרה הושגה במלואה. החטיבה הירדנית ה- 40 הושמדה. לבד מ- 4 טנקים בודדים, שהצליחו להימלט דרך “גשר דמיה”, יתרם נפגעו, או נפלו לידינו שלמים. בקרבות המרים בעמק דותן ובמבואותיו שנמשכו 40 שעות ברציפות, חטיבת השיריון 45 השמידה ושחקה כוחות אויב עדיפים בכמות ובאיכות. החטיבה הפעילה טנקי שרמן “בלים” מול טנקי פטון חדישים. אך שריונאיי החטיבה הוכיחו כי במערכה מנצח האדם המפעיל את כלי הלחימה.

בזכות הלחימה העיקשת של המפקדים והלוחמים ניצחנו באחד מקרבות השיריון הגדולים והקשים שהיו במלחמת ששת הימים. המערכה היתה רצופה גילויי גבורה, אומץ לב, רוח התנדבות וכושר מנהיגות למופת. על מעשים אלו צוינו לשבח בקרב 2 מחיילי החטיבה ע”י הרמטכ”ל, 7 ע”י אלוף פיקוד צפון, 18 ע”י המח”ט, ו- 60 חיילים ע”י המג”דים. בקרב זה לצד ההצלחות הגדולות ספגה החטיבה אבדות קשות בנפש, נפילתם של 45 מטובי מלוחמינו.

האנדרטה לזכרם

בצומת קבטיה ניצב גלעד מרשים לזכרם של חיילי חטיבת שיריון 45 שנפלו במלחמת ששת הימים.

לוח הציון שעליו חרותים שמותיהם של הנופלים ניצב במרכזו של גל אבנים המוערמות זו על גבי זו. בגל 51 אבנים בלתי מסותתות, אבן לכל חלל. האבנים הובאו ע”י חיילי החטיבה מרמת הגולן כדי לסמל את שילוב קרבות החטיבה בשומרון ובגולן.

לצד בגלעד ניצב טנק “פטון” ירדני פגוע ותותחו מורכן כאילו בהצדעה אילמת לנופלים. בבסיס האנדרטה חקוקה הכתובת “כבוד ותהילה לגיבורי עוצבת הפלדה אשר בדמם קידשו את המולדת”. גדר סמלית מקיפה את האנדרטה ועשויה מזחלי טנק.

שיתוף

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן